שעובי ואח' נ' נכסי שופ (נס ציונה) בע"מ ואח'

החלטה

1.בפני בקשת המבקשות למחיקת התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות מקומית ולחלופין, בקשה לעיכוב הליכים עקב קיומה של תניית בוררות בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968.

2.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה ראיתי לדחות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף, גם לא להעתר לבקשה החלופית לעכב ההליכים, וראיתי להורות על העברת התביעה לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז לו הסמכות המקומית לדון בתביעה לפי תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

3.ותחילה, העובדות וההליכים שקדמו לבקשה דנא.

בכתב התביעה נטען שהמשיבים-התובעים (להלן: "שעובי") הם חלק מבעלי מקרקעין המצויים בנס ציונה; ייעוד המקרקעין חקלאי. ביום 21.5.00 נחתם בין הצדדים הסכם בו נקבע בין היתר כי המבקשות תטפלנה בשינוי ייעוד המקרקעין לצורך בנייה, אישור תוכנית מתאר מפורטת ושנוי תוכנית מתאר מקומית וכן במימוש רכישת המקרקעין ובניית פרוייקט יזמי על המקרקעין (להלן: "ההסכם"); וכך הוסכם בסעיף 7.1.2 להסכם:

"אישור התוכנית ומתן תוקף לה, לרבות- לטבלת האיזון הכלולה בה מהווה תנאי מתלה לביצוע חוזה זה. חוזה זה יכנס לתוקפו אך ורק עם מתן תוקף לתוכנית, שתאושר במתכונת דומה או זהה לתוכנית שהוגשה כבר לעירית נס ציונה, ובלבד שכל שינוי יוסכם או יאושר על ידי הקבלן" (להלן: "התנאי המתלה").

ובסעיף 7.1.3 להסכם נקבע כך:

"מוסכם בין הצדדים כי אם תוך 3 שנים מיום חתימת חוזה זה לא ינתן תוקף לתוכנית או לא יחתם הסכם פיתוח, יהיה הקבלן זכאי, לפי שיקול דעתו, בהודעה בכתב לבעלים, להודיע על בטלות החוזה ואז יחשב החוזה כבטל מראשיתו ולכל צד לא תהיה כל תביעה אל משנהו בגין חוזה זה, הנובע ממנו בכל הקשור לטיפול בתכנון וקידום התוכנית".

ביום 15.4.07 הגישו שעובי המרצת פתיחה לבית משפט זה (ה"פ 481/07 - נספח א' לבקשה דנא – להלן: "המרצת הפתיחה") בה טענו כי מאחר שחלפו למעלה מ- 7 שנים מיום חתימת ההסכם "ומאום לא קרה" – התוכנית לא אושרה ואף לא הופקדה, הרי שחלף זמן סביר לקיומו של התנאי המתלה שלא התקיים ומשכך ההסכם המותנה התבטל ופקע ושעובי זכאים, לטענתם, למחיקת הערות האזהרה שנרשמו לטובת המבקשות.

בהמרצת הפתיחה התבקש בית המשפט להצהיר על בטלות ההסכם.

ביום 19.11.07 קבע כבוד השופט זפט, בין היתר,כי "תקופה בת 10 שנה מהווה זמן סביר לקיום התנאי המתלה הקבוע בסעיף 7.1.2 להסכם" וכי ההסכם יתבטל "בחלוף 10 שנים מיום 21.5.00 אם עד אז לא יתקיים התנאי המתלה הקבוע בסעיף 7.1.2 להסכם".

לאור החלטת כבוד השופט זפט, ובמסגרת אותו הליך הגישו שעובי ביום 7.10.10 "בחלוף 10 שנים" בקשה למתן פסיקתא, מאחר שלטענתם התנאי המתלה לא התקיים אף לאחר חלוף התקופה שנקבעה במסגרת פסק הדין בהמרצת הפתיחה.

בית המשפט דחה ביום 14.10.10 את בקשת שעובי לחתום על הפסיקתא, ונקבע כי על שעובי להגיש תביעה מתאימה ולעתור במסגרתה לפסק דין המצהיר כי הם זכאים לביטול ההסכם והערת האזהרה, מאחר שיש להוכיח בראיות את אי קיומו של התנאי המתלה וכי לא ניתן לאשר את הפסיקתא, שאינה משקפת את הקביעות בפסק הדין.

מכאן התביעה דנא בה טוענים שעובי כי התנאים לביטול ההסכם כפי שנקבעו בפסק הדין בהמרצת הפתיחה התקיימו וכי אין ספק כי התנאי המתלה, "קרי קיומה של תוכנית בניין עיר מאושרת, לא התקיים עד היום ..." ומשכך מבוקש שבית משפט זה יצהיר על בטלות ההסכם ויורה על מחיקת הערת האזהרה שרשומה לטובת המשיבות".

4.ביום 7.11.11 הגישו המבקשות את הבקשה לסילוק על הסף מחמת חוסר סמכות מקומית או לחלופין עיכוב ההליכים בתביעה עקב קיומה של תניית בוררות בהסכם. המבקשות טוענת שמאחר שהסעד המבוקש בתביעה דנא הוא הצהרה על בטלות הסכם "בקשר למקרקעין שבנס ציונה" (מחיקת הערת אזהרה) מסורה הסמכות לבית המשפט במחוז מרכז ומשהוגשה התובענה לבית משפט זה לו אין סמכות מקומית יש לסלק את התובענה על הסף.

לחלופין, מבוקש כי בית המשפט יעכב את ההליכים בתביעה דנא עקב הסכמת הצדדים בסעיף 24.4 להסכם בו נקבעה תניית בוררות ולפיה "כל הסכסוכים וחילוקי הדעות שיתגלעו בין הצדדים לחוזה זה... נמסר בזאת להכרעתו של בורר..".

עוד נטען שבסעיף 21.2.1 להסכם נקבע כי אף אחד מהצדדים להסכם לא יהיה רשאי לבטל את ההסכם אלא על פי פסק בורר "וזאת למרות כל דבר נוגד האמור בחוזה זה ו/או בדין".

שעובי מתנגדים לבקשה. לטענתם יש לדחות את טענת היעדר סמכות מקומית מאחר שהתובענה דנא אינה כולה במקרקעין, כי הסעד העיקרי התובענה הוא בטלות חוזה מכח פסק הדין בהמרצת הפתיחה ומשכך, מדובר בעילה חוזית ולטעמם הסעד המבוקש אינו במקרקעין. משכך, התביעה הוגשה בהתאם לתקנות לבית המשפט שתחום שיפוטו מקום מושבו של אחד הנתבעים.

באשר לטענה בדבר עיכוב ההליכים בשל תניית בוררות, נטען על ידי שעובי כי היא אינה רלבנטית שכן התביעה דנא הוגשה לבית המשפט על סמך פסק הדין בהמרצת הפתיחה ולא על סמך ההסכם, ובהעדר מחלוקת הנובעת מההסכם, ממילא אין תניית הבוררות חלה.

עוד נטען, כי בהליך הקודם בין הצדדים – במסגרת המרצת הפתיחה, לא העלו המבקשות כל טענה לקיומה של תניית בוררות הגם שבאותו הליך נבעה עילת התביעה ישירות מההסכם.